עיצוב UX ו-UI
עיצוב שנמסר כאוסף תמונות תמיד מכיל החלטות שלא שורדות את הבנייה. לא כי המעצב היה רשלן, אלא כי תמונה צריכה להראות מצב אחד, ותוכנה צריכה לטפל בכולם: ריק, בטעינה, ארוך מדי, שגיאה, בלי רשת, וזה שבו השם של המשתמש הוא ארבעים תווים.
אנחנו מעצבים לצד הפיתוח ולא לפניו. התוצר הוא מערכת עובדת ולא תמונה של מערכת.
איך אנחנו עובדים
טוקנים
צבע, טיפוגרפיה ומרווחים נקבעים לפני המסך הראשון.
מצבים אמיתיים
ריק, טעינה, שגיאה ויותר מדי מידע, מעוצבים בכוונה.
מקלדת קודם
מסלולי מקלדת וקורא מסך מעוצבים, לא נבדקים בסוף.
מסירה
מאגר קוד, לא מסמך שאיש לא פותח פעמיים.
טוקנים לפני מסכים
אנחנו סוגרים צבע, סולם טיפוגרפי, מרווחים ומצבים בתור טוקנים בעלי שם מוקדם, וכל מסך מורכב מהם. זה נשמע בירוקרטי וזה ההפך: זה מה שהופך עיצוב לעקבי בלי שאף אחד ישטר על זה, וזה מה שהופך שינוי בפלטה לשינוי של שורה אחת במקום שבוע של חיפוש כל מקום שבו מישהו הקליד צבע ביד.
ניגודיות נבדקת כשבוחרים את הטוקנים, לא אחרי האישור. באתר הזה כל טוקן צבע נושא את היחס שנמדד בהערה לידו, כולל אלה שהיו צריכים לעלות מההנחיה המקורית ובכמה. טוקן שנבחר מסיבה כלשהי צריך להגיד מה הסיבה.
מצבים אמיתיים, לא רק המסלול המוצלח
לכל רכיב אנחנו מגדירים איך הוא נראה ריק, בטעינה, ובשגיאה, ובנוסף פוקוס ומצב מושבת. רוב החיכוך שמשתמשים חשים בתוכנה גר בדיוק במצבים האלה, והם אלה שממציא בחיפזון מפתח בסוף ספרינט אם מעצב לא החליט אותם.
מקלדת וקורא מסך הם חלק מהעיצוב
סדר פוקוס, נראות פוקוס ומה שפקד מכריז הם החלטות עיצוב ולא פרטי מימוש. אם חלון קופץ לוכד פוקוס גרוע או שאי אפשר להפעיל רשימה נפתחת מותאמת מהמקלדת, זה עיצוב שלא חשב על זה ולא באג שנכנס בבנייה.
אנחנו מעצבים גם לימין לשמאל ככיוון מהמעלה הראשונה. עברית היא לא גרסה משוקפת של הפריסה האנגלית: זה משפיע על איפה אייקונים יושבים, על איך טקסט מעורב לטיני ועברי מתנהג בשורה, ועל אילו חלקים בממשק לא צריכים להתהפך בכלל.
מסירה היא מאגר, לא מסמך
כשאנחנו בונים, המסירה היא הקוד. כשצוות אחר בונה, אנחנו מוסרים טוקנים, רכיבים ומפרטי מצבים ולא ייצוא שטוח, ונשארים זמינים בזמן הבנייה, כי השאלות שמשנות תמיד מגיעות באמצע המימוש.
מה אנחנו לא עושים
אנחנו לא בונים זהות מותג מאפס: שמות, מערכות לוגו, אסטרטגיית מותג. אנחנו עובדים עם המותג שיש לכם או לצד הסטודיו שבנה אותו. אם אתם צריכים מותג, אתם צריכים סטודיו מיתוג, ואנחנו נשמח לעבוד לפי מה שהוא ייצר.
אנחנו גם לא מייצרים עיצוב כתוצר מנותק מבנייה. אם אתם רוצים מסכים לקחת למפתח שעוד לא בחרתם, אנחנו כנראה הספק הלא נכון: הערך שאנחנו מוסיפים הוא בהחלטות שצפות רק כשמישהו צריך לבנות את הדבר.
מחקר, במידה
אנחנו עושים את המחקר שההחלטה באמת צריכה. לקופה שאלפי אנשים עוברים בה ביום, זה בדיקות שמישות עם משתמשים אמיתיים וזה מחזיר את עצמו. לכלי פנימי שתשעה אנשים משתמשים בו, זה לדבר עם תשעת האנשים, וזה לוקח אחר צהריים ומדויק יותר מכל תחליף.
ממה שאנחנו נמנעים זה מתיאטרון מחקר: חודש של סדנאות שמייצר תוצרים שלא מזינים שום החלטה, בפרויקט שהאילוצים האמיתיים שלו היו ידועים ביום הראשון.
קשור לזה
עיצוב ובנייה יחד הם בדרך כלל בניית אתרים או מערכת מותאמת אישית. כשהממשק הוא חזית של חנות, ראו תשתיות מסחר אלקטרוני.
שאלות נפוצות
אתם יכולים לעבוד לפי מסמך המותג הקיים שלנו?
כן, וזה המקרה הרגיל. נסמן איפה ההנחיות לא שורדות מפגש עם ממשק, לרוב ניגודיות צבע על טקסט קטן ומצבים שהמותג מעולם לא נדרש להגדיר, ונציע את השינוי הקטן ביותר שמתקן את זה ולא עבודה מחדש.
אתם עובדים בפיגמה?
כן, ומתייחסים אליה ככלי עבודה ולא כתוצר. התוצר הוא המערכת הבנויה.
אפשר לעצב מחדש בלי לבנות הכל מחדש?
בדרך כלל כן. שינוי ברמת הטוקנים בצבע, בטיפוגרפיה ובמרווחים יכול להזיז מוצר חזותית מרחק גדול בלי לגעת במבנה שלו, והוא זול בהרבה מבנייה מחדש. נגיד לכם כשהמבנה הוא באמת הבעיה.
איך אתם מטפלים בנגישות בעיצוב?
ניגודיות נבדקת כשבוחרים טוקנים. מצבי פוקוס מוגדרים לכל רכיב. מסלולי מקלדת והכרזות הם חלק מהמפרט. לעשות את זה כאן כמעט לא עולה; לגלות את זה בעלייה לאוויר זה עיצוב מחדש.
מה אם כבר יש לנו מפתח?
בסדר גמור, וזה נפוץ. אנחנו מוסרים טוקנים, רכיבים ומפרטי מצבים ולא קבצים שטוחים, ונשארים זמינים לאורך הבנייה. אנחנו מעדיפים לענות על שאלות בזמן שהדבר נבנה מאשר לסקור אותו אחר כך ולפרט מה השתבש.
עוד שירותים
השלב הבא
ספרו לנו מה אתם בונים, או מה נשבר.